" דני לא!" ודני עושה שטויות" הם בין ספרי הילדים הכי מצחיקים ומחממי לב בעיניי.
על הספר
מדובר בילד היפר אקטיבי בצורה הרסנית. נוסע על סקייטבורד בבית , תוך כדי שמפיל את השולחן העגול והכד שעליו. שובר את החלון בעת ששיחק בכדור ומפיל את העציץ שעל האדן.
באיוריו של שנון יש איזו שהיא קריצה לעולם הקולנוע, הוא בונה מעין מיז-סצנה.תמיד כשדני שובר, מפיל משהו, יש את המרכז של הסצנה, כמו למשל הסקייטבורד ועוד איזו תוספת שלא רואים במבט ראשון כמו השולחן שנופל. יש את הציור המרכזי ויש את הרקע.
יש את האיור של דני בכיתה שאומר שהכלב אכל לא את המחברת. יש נטייה כמובן לא להאמין לו
אבל ברקע מהחלון רואים את הכלב עם המחברת בפה.
ודווקא כשרואים את הניו אנסים הקטנים התמונה הופכת יותר מצחיקה.
איור אחד שווה אלף מילים
לא התייחסתי למלל. בכל עמוד מופיע משפט אחד יחיד ומתומצת, לעיתים רק מילה אחת. בעצם האיורים כל כך מפורטים שמההתבוננות בהם לא צריך הרבה הסברים, כי לדני אין צורך בהסברים ארוכים. הוא לא מתפלסף, הוא פשוט חי את הרגע.
מנעד ההבעות של דני הוא רחב ביותר. יש את החיוך המאושר עם השינים המשולשות והמרווחות, יש את המבט המובך ואובד העצות כשהוא שובר את החלון. יש את המבט הכועס כשהוא לא רוצה לאכול את הביצה ואת המבט המבסוט מעצמו כשהוא הולך לבית הספר.
בלי מכנסיים.
התמונה הזאת כל כך מצחיקה ולא בהכרח בגלל דני, אלא בגלל הרגליים והיד של אימו שמציצים בפינה הימנית עליונה רצה אחריו עם המכנסיים, ושני הילדים מאחור מאויירים בקטן שעומדים משתאים ומשועשעים מהסיטואציה.
שנון שם לב לפרטים שעושים את האיורים יותר מדוייקים. כדור הבייסבול, תיק האוכל, שרשרת נייר ברקע של הכיתה.
אני מאוד אוהבת את הספר הזה של שנון. וכל פעם צוחקת מחדש.
(דני עושה שטויות, דיוויד שנון, 2002, זמורה ביתן)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה