מי אני?
דיוויד שנון מאייר וסופר אמריקאי כתב ספרים רבים לילדים בניהם "לא דני!", "דני עושה שטויות", "אליס הפיה", והיה כשותף בספרים פרי עטה של מלינדה לונג "ככה נעשיתי שודד ים", ו"שודדי ים לא מחליפים חיתולים" .
דיוויד כמאייר
הדמויות אותן מאייר דיוויד מאוד צבעוניות. בקו תזזיתי ובהרבה הומור הוא מתאר ילדים שמחים וסקרנים, עיניהם תמיד גדולות, אוזניהם לא פחות, מוכנים לקלוט את כל הגירויים בעולם שסביבם
והבעת פניהם כולה אומרת שובבות.
ולסיפור
בספר פוגש ג'רמי בספינת שודדי ים שעה שבילה עם משפחתו בחוף הים.
ספינת שודדי הים מגיעה לחוף. הם רואים שהוא חופר תעלת מגן סביב לארמון החול שבנה ומבקשים ממנו להצטרף אליהם כ"חפרן" על מנת לקבור תיבת אוצרות. בשמחה מצטרף אליהם ג'רמי וכך הוא נעשה שודד ים.
שודדי הים מאויירים להפליא, לבושים בבנדנות מנוקדות, מפוספסות וכובעים רחבי שוליים, צמות ורטיות לעיניים. הם שטים בסירת משוטים אל עבר הספינה. ג'רמי מאושר.
עם השודדים בספינה לא משעמם לרגע. הם שרים שירי ים גסי רוח ומשעשעים. מדברים בשפה שודד ימית וצועקים.אין להם נימוסים ומותר ללעוס בפה פתוח ולאכול רק מה שרוצים. לא מצחצחים שיניים ובטח שלא חייבים להחליף לפיג'מה לפני השינה. ג'רמי רוצה להיות שודד ים לנצח.
למרות זאת, לא היה לו קל להרדם בלי סיפור ונשיקה, כי שודדי ים לא מקריאים סיפורים. כשסוף סוף הצליח להרדם פרצה סערה. את ג'רמי המבוהל אף אחד לא הרגיע. תורן הספינה נשבר ושודדי הים החליטו שצריך לחזור לחוף, הם נזכרו בתיבת האוצר שלהם שצריך לקבור ולג'רמי יש רעיון. הוא צורח במלוא גרונו ומבטיח להם שמצא מקום מבטחים. הוא מראה להם מפה ששרטט עם בית בקו ילדותי שני חלונות, ארובה ופרח ומוביל אותם אל החצר האחורית של ביתו.
הם תיקנו את הספינה, ביקשו ממנו שישמור על האוצר, נפרדו ממנו לשלום והבטיחו לו שכשיצטרך עזרה, עליו רק להניף דגל והם יבואו מיד.
ושוב האיורים
אחד הדברים הבולטים באיוריו של שנון הוא היכולת המדהימה להביע תנועה.
באיור הראשון בספר נראה ג'רמי לבוש בחולצת פסים ומגפיים. בידו חרב ולראשו כובע שודדים עשוי נייר עיתון, קורץ בעין אחת והאיור שאמנם מינימליסטי במובן שאין עוד פרטים חוץ מג'רמי נראה עשיר ומלא תנועה.
איור שאני בחרתי כאיור האהוב עליי הוא האיור שמתאר איך נוסעים שודדי הים צפופים בסירת משוטים קטנה יחד עם רב החובל שעל כתפו עומד תוכי ירוק ועם ג'רמי. כל אחד מהנוסעים מאופיין בצורה שונה. יש שודד עם רטייה על העין, בעצם יש שתי רטיות, אחת לכל עין וכדי לראות הוא חייב להעלות אחת מן הרטיות, ניואנס מאוד משעשע.
עם כרס וזקנים לא מגולחים בנדנות מקושקשות לראשיהם והבעת פניהם כאילו קשוחה, שודדי הים לא באמת נראים מאיימים, להפך, אנחנו מקבלים את המסקנה הברורה שהכי כיף זה להיות שודד ים!
באיור של הספינה המתפרקת שמאוייר על כפולת עמוד נראה דני פתאום כקטן וחלוש. הוא מבוהל, אך מיד אחר כך, כשהוא מחליט לתפוס יוזמה ולהציל את תיבת האוצר הוא עומד בביטחון עם חיוך על פניו וחזה מורם ומנהיג את כל שודדי הים אל חוף מבטחים.
בעיניי זה הוא ספר נהדר. לא התייחסתי לסופרת, אני כן חושבת שהסיפור עצמו מאוד נחמד ושובב ויחד עם האיורים של שנון הוא מתמזג ליצירה מקסימה.
(ככה נעשיתי שודד ים – מלינדה לונג ודיוויד שנון, הוצאת מטר)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה