אנתוני בראון הוא סופר ומאייר בריטי. ספרו "גורילה" הוא בין ספרי הילדים הכי יפים ברשימה שלי. עם איורים מדהימים מוחשיים להפליא.המתארים מצבים נפשיים בצורה כל כך מדוייקת ומרגשת.
הספר יצא בשנת 1983 אך בעברית ראה אור לראשונה בשנת 2003.
הסיפור הוא על ילדה בשם חנה ומפגשה עם גורילה, מפגש הרה גורל שמשנה את חייה.
חנה חיה לבד עם אביה ויחסיהם אינם יחסים טובים. חנה היא ילדה מאוד בודדה בביתה ואביה אב עסוק עד מאוד שקוע בעבודתו ואינו מעורב בחייה.
בתחילת הסיפור אנחנו מרגישים את המרחק בינה ובין אביה בציור בו הם יושבים לשולחן ארוחת הבוקר. אין קשר עין בניהם, האב קורא עיתון ועל השולחן אין שום דבר פרט לכוסות, חלב וקופסת דגנים. את הצלחת שבה חנה אוכלת אפילו לא רואים.
המטבח מצוחצח למשעי בצבעי תכלת ולבן בהירים והרצפה משובצת בשחור ולבן. האיור כמעט
מונו-כרומנטי פרט לחולצה האדומה של חנה.
גם כשחנה נכנסת לחדר העבודה של אביה, היא עומדת בפתח החדר בעמידה מהוססת במרחק מה ממנו בעוד הוא מפנה את גבו אליה והחדר בחשכה מלבד האור שנכנס מן החדר ליד.
גם פה חולצתה האדומה בולטת.
האיור הבא הוא אחד האיורים העצובים בספר אם לא העצוב ביותר. חנה יושבת בחדר נטול רהיטים מול טלוויזיה, האור מאיר בקושי את החדר ממסך הטלוויזיה וחנה אוכלת, כנראה, את ארוחת הערב.
חנה עולה לחדרה ועל הקיר רואים תמונה של המונה ליזה שבעצם המונה ליזה היא גורילה. זו לא פעם ראשונה שאנו נתקלים בגורילה בספר בפרט וביצירות נוספות של בראון. הפעם הראשונה שהופיעה גורילה בספר היא על פנקס צהוב בו רושמת חנה ואחר כך על קופסת הדגנים ובספר שחנה קוראת בעמוד השני של הספר.
בחדרה של חנה - מיטה שבה חנה נראית קטנה ואבודה בובת גורילה לצידה שקיבלה ליום הולדתה מאביה ומנורת לילה עם ציור של גורילה לשמאלה.
ובלילה – גדלה הגורילה לממדי ענק וחנה התעוררה. הגורילה מרגיעה את חנה.
"אל תפחדי חנה.....אני לא אפגע בך. פשוט רציתי לשאול אם מתחשק לך ללכת לגן חיות".
מכאן האיורים נעשים יותר חמים וצבעוניים. הגורילה וחנה עומדים ביציאה מהבית והחדר מואר. הם עומדים אחד מול השני קרובים ומיישרים מבט זה בזו.
הגורילה מחבקת את חנה ועפה איתה בשמיים, הם מגיעים לגן החיות ומטפסים על החומה כי הוא סגור. חנה מטפסת על גבה של הגורילה ויחד הם בפנים. הם עומדים מול הכלוב חבוקים וקרובים. אחרי הטיול העצוב בו רואים תקריב יפיפה על פניה של גורילה מבעד לסורגים הם יוצאים לבלות בקולנוע. גיבור הסרט הוא גורילה מחופש לסופרמן על רקע שמי נוי-יורק ופסל החרות שגם הוא גורילה. אחרי הסרט הם הולכים לאכול. הקומפוזיציה של האיור זהה לקומפוזיציה באיור שבו נראים חנה ואביה בשולחן האוכל. אך הצבעוניות בולטת בצבעים חמים, השולחן עמוס בכל טוב, המפה אדומה משובצת והחולצה של חנה צהובה.
אחרי הערב העמוס חנה והגורילה חוזרים הביתה.
בבוקר חנה יורדת במדרגות לספר לאביה מה שהיה. אביה מחבק את כתפיה ונותן לה כרטיס ברכה. על השולחן שתי מתנות ועוגה, החדר מואר ואביה שואל אותה אם היא רוצה ללכת איתו לגן חיות. חנה הייתה מאושרת.
באיוריו בספר זה ממש רואים את רוח התקופה. בין אם זה הבגדים שחנה לובשת, מגפיי גומי אדומים, מכנסי ג'ינס כחולים ארוכים ועל פי צו האופנה אורכם עולה על מעל הקרסול, ובין אם זה השיער שלה שקו הפוני בו מתחיל מאמצע הראש.
הטפטים בחדרה מפוספסים או עמוסים בפרחים קטנים ובחדר העבודה של אביה טפטים חומים.
בראון מצטט יצירות אמנות של אמנים כמו לאונרדו דה' וינצ'י ואנדי וורהול ומתייחס ליצירות קולנוע
כמו סופרמן וקינג קונג. בכלל בספריו מורגשת מאוד הראייה הקולנועית, כל ציור הוא מיז-סצנה מוארת ומוצללת בדרמטיות. בחדר של חנה כשבובת הגורילה גדלה השתמש בראון במה שנראה כביכול כסטורי בורד. גורילה מתוארת בשלושה מצבים, בגודלה כבובה, בתהליך הגדילה ובגודלה הסופי כשברקע בובה שמרגע לרגע נעשית יותר ויותר תמהה. התמונות של חנה ואביה בארוחת הבוקר, חנה במיטה כשהגורילה מופיעה בלילה וחנה והגורילה לשולחן האוכל מאוירות כביכול מזווית אובר דה שולדר וכשחנה והגורילה יוצאים מהסרט אנחנו רואים אותם בגבם אלינו מתרחקים כמו בסרטי הקולנוע של צ'פלין.
.ספר מקסים שנכתב ואויר ברגישות נפלאה
(גורילה- אנתוני בראון, 2003, הוצאת מודן)
רשומות
